פוסט פוסט בחירות- מתי השכנעת בפעם האחרונה?

פורסם ב14.4.2015

"שמעון (שם בדוי) נולד וגר בבאר שבע. אני מכירה אותו כי הוא הסיע את ההסעה שלי כמה פעמים. בחרתי בו מכיוון שהרבה פעמים בהסעה הגענו למצבים בהם התווכחנו על הדעות שלנו וידעתי שהדעות שלו שונות מאד מהדעות שלי. עניין אותי לראות אם הוא יצליח לשכנע אותי או להביא אותי למצב בו אני מבינה את ההגיון".

לפעמים, מתסכול יוצאים דברים יפים. השיח הפוליטי בישראל מעצבן אותי. הדיון המתפתח בתקופת פוסט הבחירות האלו בכלל משגע אותי ברדידות ובהתנשאות שלו. אני חושב שמזמן התחלנו בהפחתה מתמדת של ויכוח אמיתי, כזה שבו נדרשים לטרוח על נימוק הדעות שלנו וחידודן מול אחרים. רבים מאתנו שבויים של ססמות, של "אנחנו או הוא", של זלזול ובוז הדדי. אם למדתי משהו מתוצאות הבחירות האחרונות זה שכמעט אף אחד לא זז מהגוש שלו ומהעמדות הפוליטיות, השינויים היו מינוריים. כל צד מבקר את האטימות או הקבעון של השני. אבל, בואו נהיה לרגע כנים עם עצמנו, כמה מאתנו שינינו את דעתנו בשנים האחרונות והבנו שלא כל הצדק נולד אצלנו?

ובכלל, מתי אנחנו נותנים למישהו באמת לנסות ולשכנע אותנו?

אז, כמשימת פוסט בחירות נתתי לתלמידים משימה אחרת: "שיחה אזרחית". הם התבקשו לשוחח עם אדם שבחר בבחירות האחרונות במפלגה שהם ממש לא היו מתכוונים לבחור בה, אם הייתה להם זכות בחירה. המלצתי גם שאותו אדם יהיה שונה מהם מבחינת מצב סוציו-אקונומי/שיוך לאומי/מידת הדתיות/המיקום הגיאוגרפי של המגורים וכדומה. בשיחה הם היו צריכים להבין למה הוא הצביע למפלגה שהצביע ולבסוף לרשום לי בכיתה, בסיכום השיחה, במה הוא שכנע אותם ובמה לא ומדוע.

התוצאה היא שקיבלתי השבוע לקריאה את התרגילים המרתקים ביותר שקראתי בזמן האחרון. התלמידים בחרו, למשל, לראיין את הבן דוד שחזר בתשובה ולומד בישיבה, את הדודה שגרה בצפון, את עוזרת הבית שנולדה ברוסיה, את העולה הטרייה מצרפת, את מנהל המסעדה באבו גוש שפגשו בטיול פסח, את המוסכניק של ההורים, את החבר של האח שגר ביישוב דתי, את העמית לעבודה של אבא שגר בקיבוץ וכדומה. מגוון מעניין.

הם הסבירו בצורה מכובדת את העמדות של בני השיח שלהם ואילו ערכים המפלגה מקדמת בעניהם. וכן, הם השתכנעו קצת ובעיקר הבינו הרבה יותר. בסיכום המשימה בכיתה אמרה אחת התלמידות משהו שאקח איתי הלאה: "המשימה הזו הפתיעה אותי. גורמים לנו לחשוב שאנשים שלא מצביעים כמו שאנחנו חושבים הם קיצוניים וחסרי היגיון, אבל גיליתי שהם יכולים להיות מאד הגיוניים ומנומקים, אבל פשוט עם סדרי עדיפויות וערכים שונים משלנו".

אם שואלים אותי היום מהי התשובה להיתכנות של שינוי פוליטי, אז אני חושב שאענה שדרך ויכוח אמיתי, קשה ומנומק, כזה שאפשר להשתכנע ולשכנע בו. כל אופציה אחרת רק מקבעת ומפרידה. אותנו, האזרחים, זה לא משרת.